חבית אנכית, חבית ורטיקלית, חביתות, כולם אותה הגיברת בשינוי קטן של אדרת. בחלק משמשת לנוי בלבד, בחלק לפרי. יש המשלבים פירות עונה עם פרחים. ברובם הגדול החבית מציעה גם פתרון מיחזורי, במרכזה ישנו צינור עבה אשר אליו ניתן להכניס שאריות אורגניות לטובת מיחזור. הצינור במרכז החבית מחורר כך שהפסולת המתפרקת ביחד עם הרטיבות של ההשקיה תעשיר את הקרקע בשאר החבית. 

אני מניח שאת התשובה לשידרוג החבית הבנתם תוך כדי השאלה – חסרים לנו פה תולעים אדומות. אלה ירוו את הקרקע, ייצרו מחילות עדינות וצירי התפתחות לשורשים, יעבדו מהר יותר את הפסולת האורגנית ויפזרו בהומוס את הקרקע החבית. כשיהיו ממש רעבות ישובו ויחזרו לצינור האמצעי שם מחכה להם הרקב המוכן לאכילה וממנו שוב יצאו לטייל ולהשביח את התכולה. 

1. עבור חבית בגודל של 200 ליטר מומלץ להתחיל עם כמות תולעים של לפחות 120-180.

2. את התולעים יש לשים באמצע החבית יחד עם המצע עמו הם הגיעו. בהמשך התולעים כפי שכבר נכתב מטיילות בכל החבית – לא להבהל, הן לא מזיקות, רק עושות דברים טובים.

3. את הצינור במצע אליו אנו זורקים את הפסולת, אנו ממליצים להשאיר פתוח ולא סגור מלמעלה. האיוורור בחבית זו עבור הפסולת האורגנית אינו אידאלי. השארת הצינור סגור לא יאפשר מספיק חמצן והפירוק של הפסולת יהיה פירוק אנאורגני (ללא חמצן), פירוק שכזה מוציא ריחות לא נעימים וגם התוצר שלו אינו בריא עבור הצמחים. לעומת זאת השארת הצינור פתוח, ייתכן ותעודד מעט חרקים מעופפים להימשך אל הפסולת אבל הפירוק יהיה בריא וטוב, לטעמי מצב זה עדיף בהרבה. במידה וממעל ישנה כמות גדולה של מעופפים, ניתן לייבש את החלק העליון של הפסולת עם מע חול/ עלים יבשים, זה ימנע מחרקים להגיע (הם מגיעים במטרה להטיל ביצים במצע הלח של הפסולת האורגנית).

4. מה עוד התולעים רוצות? חושך – יש, רטיבות – חשוב לדאוג להשקיה סדירה.