תולעים אדומות במקורותינו

• המלה "תולעים" ברבים מופיעה רק פעם אחת בתנ"ך. עם ישראל צווה במדבר  שלא להותיר את המן עד הבוקר, אלא לבטוח בה' שמן חדש ירד מן השמים למחרת.
  אבל בין העם היו ספקנים שלא צייתו: "וְלא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם משֶׁה"(שמות טז, כ).

• יש תולעים טובות ותולעים רעות. עמלק הוא תולעת רעה, תולעת ספק. דוד המלך, לעומת זאת, הוא תולעת טובה, כפי שהוא מעיד על עצמו:"ואנכי תולעת ולא איש".

• גם עם ישראל מכונה "תולעת יעקב", שכן אף שהם חלשים כתולעת כֹחם בפיהם – כח התפילה (תולעת מסוגלת להפיל עץ לבנון גדול בפיה, וכך גם עם ישראל יכול להפיל אויבים גדולים באמצעות תפילה).

• וַיְמַן הָאֱלֹהִ"ים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ: (ספר יונה ד' ז')

• "כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ, וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה;
  כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ" (שיר השירים ד ג)

• הביטוי "עובר כחוט השני" מתאר נושא מרכזי החוזר ומופיע בסדרה של יצירות. הביטוי משלב מושג מימי המקרא ומשמעות מושאלת שמקורה בגרמנית.
• חוט השני בשיר השירים הוא סמל ליופי, והמושג נזכר בתנ"ך כמה פעמים כאמצעי סימון:

1. אֶת-תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי, בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ (יהושע ב יח)

2. וַיְהִי בְלִדְתָּהּ, וַיִּתֶּן-יָד; וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת, וַתִּקְשֹׁר עַל-יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר, זֶה, יָצָא רִאשֹׁנָה (בראשית לח כח)

• שני הוא גוון של צבע אדום, הנוצר מגופה המיובש של תולעת השני (כינוי מקראי לזחל של כנימת המגן).

• החוטים האדומים הנקשרים לאנשים בקברות צדיקים, לתינוקות מיד עם לידתם ובאירועים שונים בעלי גוון דתי, כל אלה הינם שריד של חוט השני – חוט שבמקור נעשה מתולעים אדומות (ומיובשות), 

אם יש לך עוד, נשמח לשמוע וללמוד

תולעים אדומות, הומוס