הכוונה שלי היא לספר לכם כמה שווה ציור שמן (shemen) ולא כמה שווה ציור שמן (shamen), מאחר ובעברית זה נכתב אותו הדבר, מחובתי לחדד זאת.

ולמרות שהפתיחה עוסקת בציור, אני אדגיש שלא התבלבלתי במיקום הפוסט, אני עדיין כותב על תולעים אדומות והומוס ולא על מונה או פיקאסו.

בטלפון נשאלתי "כמה?" ועניתי: "עליי, רק תגיע".

שתיקה. לאחר מספר שניות מעבר לקו אמר לי: "אין עלי – תגיד לי כמה זה יעלה אחרת לא אבוא"

והפעם שתיקה מצידי, ולאחר מספר שניות של מחשבה אמרתי: "תביא כמה שאתה רוצה, או מה שאתה רוצה".

נפרדנו.

לאחר מספר ימים נקישה מפתיע בדלת, "זוכר אותי.. דיברנו.. כמה.. מה.."

אמרתי שאני זוכר, למרות שמאז היו עוד כמה טלפונים, בהמשך השיחה כבר באמת נזכרתי.

התחלתי להכין את החבילה, לא שאלתי כמה או מה.

לקח לי כעשר דקות, בזמן הזה התחבבה עליו בתי הקטנה, בזוית העין ראיתי אותם משחקים. בדרך כלל היתה עוזרת לי אבל הפעם מיהרתי, כך שזה שרת את שנינו, אני הייתי פנוי למהר והוא היה משועשע והמתין בסבלנות.

לבסוף כשסיימתי לארוז, הכנסתי לחבילה 50 תולעים אדומות ביחד עם מצע הגידול שלהן והומוס, לא שכחתי לצרף דף הסבר לתחילת הדרך. פניתי אליו.

להפתעתי הוציא מגולגל ציור שמן, לא מקורי, לא צריך להגזים כתמורה.

שמחתי ונפרדנו כידידים.

שיטת המסחר הנחמדה הזו זימנה לנו הפתעות רבות בהמשך הדרך.

גברת נחמדה שהביאה לנו צנצנת דבש מהמשק של הוריה.

בחורה שהביאה לנו פסלון קרמיקה שעשתה במו ידיה בחוג בו היא משתתפת.

בחור צעיר שהביא עכבר למחשב (לאחר שחיברנו ראינו שהוא לא עובד)