איזה הורה לא נתקל בחששות ילדיו לפני השינה: מפני החלומות שעלולים לפקוד אותו, מהחושך, ממה שיש מתחת למיטה, מכך שהוא יודע שאיך שהוא עוצם עיניים אתה מבריז כדי לראות טלויזיה ועוד.

יש ספרות לרוב כיצד להרדים את הילד במצב שכזה, רובה זה אותו הסיפור, עם הבדל קטן של שם המחבר, המאייר וסגנון הכתב. בכל אלה – הבטחה שמחר יהיה כמו היום. מבחינתי סיבוב לילי, מבט על הירח, הבטחה כנה כי הירח יהיה שם גם מחר וגם מחרתיים, עושים את העבודה היטב לא פחות מסיפור ממוחזר. ילדכם הבטוח יירדם בתחושת ביטחון שמחר לא יהיה שונה מהיום, השמש תזרח בבוקר ובלילה שוב יוכל לראות את הירח לפני השינה וכן הלאה.

בעולם המבוגרים זה לא מספיק, הקנה מידה של מחזוריות החיים הוא אחר. אם אצל הילד המחזוריות מתבטאת ביום שרודף יום, הרי שבעולם המבוגרים המחזוריות או התדר הוא שונה בהרבה, אנו מסתכלים על הדברים משנה לשנה, מתקופה לתקופה, מעשור לעשור. מרחיקי הראות ומגביהי העוף מסתכלים אף ממאה למאה או מעידן לעידן.

ואיך אנו נדע האם המחזוריות הזו עדיין מתקיימת? האם בחורף הבא שוב יהיה גשם או לפתע יהיה יבש וחם? האם בקיץ הבא הטמפרטורות יישארו נוחות או יעלו בצורה קיצונית? מה ינסוך בנו המבוגרים את הביטחון, שהמחזוריות הזו עדיין עובדת, שהמחר שלנו בקנה מידה שלנו יהיה כמו האתמול? איזה שמחה אופפת אותנו כשהיורה מגיע, הרי זה האות שהדברים שבים.

"חצבים פורחים" כמו בשיר הידוע של להקת תיסלם. זה האות שלי. אני לא מחכה לסוף רשמי של הקיץ וגם לא ליורה. כבר בחודש אב בצפון אפשר לראות את החצבים פורחים. בחודש אלול הם מגיעים גם לאזור הדרום.

למרות שבבוקר עדיין הטמפרטורות גואות, אבל בלילה כבר חשים בהבדל ובכל מקרה דבר אחד בטוח – החצבים לא משקרים, הם שוב פורחים, כמו בשנה שעברה, כמו בשנה שהיתה לפניה, וכמו שיפרחו, בתקווה גם בסתיו הבא.

	רוח קלה, רוח קרירה מנשבת בגינה, כשיפרח בה החצב אדע תמיד כי בא הסתיו.
– קורה גלעדי, עונות השנה