המשל על החלמונית והנמלה / אשד נבו

 הדרך לערד אינה נגמרת,

אי שם במחצית הדרך ישנה כיפה חשופה ומבודדת.

 

הותיקים יקראו לה גבעות גורל

ויזכרו בערגה בימי צעירותם.

 

הצעירים ימשיכו לערוג לכיוון הים,

יתעלמו מן הגורל וגם מן הגבעות החולפות אותם.

 

באותה כיפה חיה נמלה,

יחד עם המוני חברותיה לשכונה.

 

סמוך לנמלה מתוגררת שכנה נחמדת,

בעלת שישה עלים, זהובה ומיוחדת.

 

יום אחד באה זו השחרחורת אל החלמונית הצעירה.

וביקשה ממנה, ללא שום בושה ומנצלת כך את תמימותה.

 

התואילי מזרעייך הרבים לתת,

השומן העוטף אותם הוא מעדן, באמת.

 

צעירה ותמימה החלמונית, כה נחמדת

קחי נא כאוות נפשך, מבחינתי, אני תורמת.

 

קראה הנמלה בצעדי ריקוד לחברותיה,

שיירה שחורה של ריח רוקנה מסביב את כל זרעיה.

 

הזרע הוטמן עמוק בקינן,

השומן המתוק היה ממש מעדן.

 

החלמונית הצעירה, נדיבה שכמותה,

היא יודעת מעשה של טוב עשתה.

 

חלפה שנה,

הצעירה כבר הבגירה.

 

בקן הנמלים נתנה את מבטה,

נמלה לא ראתה.

 

אך פלא מן הקן צצות

חלמוניות זהובות רבות ויפות

 

מן הקן הציצו בנותיה.

מבלי כוונה הפיצה הנמלה את זרעיה.

 

למדה החלמונית ונלמד גם כולם

תרומה לעולם אינה לחינם

(או מי שתורם הוא תמיד גם נתרם)

——–  O  ——–

תולעים אדומות, הומוס